איך מנציחים את השואה בשנת 2024?

מזמן לא ראינו מיזוג כל כך פורץ דרך של אמנות, טכנולוגיה וזיכרון היסטורי: אוהד תדמור, בוגר תואר שני בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש בהצטיינות יתרה ובוגר מסלול מדיה דיגיטלית, יצר משחק וידאו ייחודי שלא רק מבדר אלא גם מעמיק את החוויה וסוחף את השחקנים למסע המרגש של ההישרדות של סבו בזמן השואה. בעידן שבו אופנים מסורתיים יותר לספר סיפור נוחלים לעתים קרובות מפלה במאבק על תשומת הלב של דורות צעירים, גישה חדשנית זו מפיחה חיים חדשים במשימה החיונית של העברת הזיכרון של אחד הפרקים האפלים ביותר של האנושות. באמצעות המדיום האינטראקטיבי של משחקי וידאו, אוהד מצליח לא רק להנציח את ההיסטוריה של משפחתו אלא גם פותח נתיב להגיע לקהלים שאחרת עלולים להישאר ללא נגיעה לזיכרון השואה.

"רציתי ליצור משחק שאני הייתי רוצה לשחק בו, לחוות אותו ולהתרגש ממנו"

אוהד, ספר לנו על הרעיון להפוך את הסיפור של סבא למשחק מחשב?

"כדור שלישי לשואה, הנושא הזה היה נוכח מאד במשפחה שלנו והסיפור של סבא שלי, אברהם הרצוק ז"ל, ששרד את השואה לבדו כילד ביערות צ'כוסלובקיה, הרגיש לי כתבנית מתאימה וייחודית למשחק שמשלב תושייה, יצירתיות, פחד, סכנה וגבורה. יש כאן את כל המרכיבים של סיפור טוב, ובעיני סיפור טוב, הוא אחד הדברים הכי חשובים במשחקי וידאו. על אף רגישות הנושא, רציתי להשתמש במדיום הזה כדי לגשר על הפער בהנצחת השואה בקרב דורות צעירים".

^{אוהד וסבו, אברהם הרצוק ז"ל}

אילו כלים התואר בקולנוע וטלוויזיה בכלל והתוכנית למדיה דיגיטלית בפרט תרמו לך להשלמת היצירה?

"כל חיי שיחקתי במשחקי וידאו אבל אף פעם לא יצרתי אחד. במהלך הלימודים התעמקתי בתוכנות לפיתוח משחקים. למדנו את הטכניקה בנושאים כמו קוד, אנימציה, תלת ממד, תאורה ועיצוב שלב, ואלו עזרו לי לבנות בצורה עצמאית את השלד לחוויה ולהבין איך מערכת כללית של משחק וידאו עובדת".

"הנושא הנרטיבי היה לי מאד חשוב, ולשמחתי קיבלנו במהלך הלימודים גם חניכה אישית בפיתוח תסריט ליצירות שלנו. זה היה מאתגר, כי בשונה מסרט, משחק וידאו הוא דבר אינטראקטיבי והייתי צריך לחשוב איך לבצע התאמות מהעדות האישית לחוויה אינטראקטיבית-ייחודית".

לפרטים נוספים על המסלול >

מיהו קהל היעד של המשחק?

"בפועל, המשחק פונה לבנות ולבני 12 ומעלה אשר מתעניינים במשחקי וידאו מוכווני עלילה, אבל אני יכול להגיד שהרבה מאד אנשים ללא רקע במשחקי וידאו התרגשו ממנו מאוד".

לינק למשחק >>

האם לדעתך גם ילדים שחיים בחו"ל יכולים להזדהות איתו וליהנות ממנו?

"בוודאי, שחקנים רבים מכל העולם שיחקו במשחק והמסר של תקומה והתמודדות הוא אוניברסלי. בנוסף, המשחק ללא טקסט כך שהדבר תורם לנגישות שלו מכל מקום וגיל". 

מה החוויה הרגשית והמשחקית שמצפה לשחקנ.ית?

"קודם כל, אמפתיה לאמיל (הילד אותו אנחנו משחקים), יחד עם רגשות של פחד, סכנה, יצירתיות, תושייה ותקווה. הרגשות הספציפיים האלו הם רגשות שאני זוכר שהרגשתי בעצמי כאשר שמעתי את עדותו של סבי והן אלו שגרמו לי לרצות ליצור את החוויה המשחקית הזאת. מבחינה משחקית, רציתי ליצור חוויה מאתגרת וריאליסטית".

^{סצנה מתוך המשחק Emil: A Hero's journey}

האם יש חלקים מהעדות של סבא ששילבת במשחק?

"כמובן שהקטעים הפנטסטיים הם פרי דמיוני, אך קטעים רבים מהמשחק מבוססים על עדותו של סבי. דוגמא אחת היא החלק המשחקי שבו אמיל נאלץ להתחבא מפנסים של חיילים שמחפשים אותו כשהוא מסתתר בשדה חיטה. כשהגרמנים הגיעו כדי לקחת את משפחתו למחנות, סבי, שהיה הבכור מבין אחיו ואחיותיו, קפץ מחלון הבית לשדה דגן והתחבא שם עד שהלכו. כך פקד עליו אביו, שהאמין שהוא יצליח לשרוד לבדו".

"דוגמא נוספת היא שמכיוון שאין טקסט במשחק, השתמשתי בסביבה עצמה בכדי לספר סיפור (Environmental Storytelling). ביער שבו אמיל עובר ניתן לראות חפצים של יהודים מפוזרים ביער כגון מזוודות, עגלות ואלבומים. באחד מהאלבומים שמוצגים בחזית, ניתן לראות את תמונותיהם האמיתיות של משפחתו של סבי שנספתה - אביו, אימו אחותו ואחיו הקטן.

^{מימין: משפחת הרצוק שנספתה בשואה (אברהם ששרד הוא הילד הימני ביותר). משמאל: אברהם הרצוק בצעירותו}

"אני מאמין שסבא שלי היה מופתע לראות משחק וידאו שעוסק בנושא הזה... אבל אני חושב שהוא היה מבין שכדי להגיע לקהל הצעיר של היום, נדרשות התאמות במדיום"

האם תהליך המחשת האנימציה של הילד היה בעיקרו טכני? או שהרגשות השתלטו?

"התהליך היה מורכב מאד. מכיוון שרציתי שהתנועות של אמיל יהיו אותנטיות ודומות כמה שניתן לתנועות של ילד קטן ומפוחד אשר מסתובב לבדו ביער, נעזרנו בילד-שחקן בן 11 בשם יואב. התדרוך על הדמות ועל הסיפור שלה ושל המשחק לא היה פשוט ודרש עדינות רבה בכדי לדבר על נושא כמו השואה, בטח ובטח לנסות ולהכניס אותו למצב רגשי-תודעתי שסבי היה נתון בו. לשמחתי, יואב הוא ילד רגיש ומוכשר ועל בסיס התנועות שלו, יצרנו את אלו של דמותו התלת ממדית של אמיל".

המוסיקה שמלווה את המשחק מאוד מחברת לרגשות (כלי מיתר), ובעצם מזכירה סרטי שואה. איך יצרתם אותה? האם היה לך ברור שאלו יהיו הצלילים שילוו את אמיל?

"המוסיקה של המשחק הוא דבר שאני מאד גאה בו. אני חושב שבעולם מקביל הייתי רוצה להיות מוסיקאי ואני באמת מאמין שמוסיקה היא חלק משמעותי מחוויה ויכולה להעביר הרבה מאד רגש. ביצירת הפסקול המקורי עבדתי יחד עם מלחין מוכשר בשם יותם אלוף ודיברנו המון על התקופה, העל סיפור, מה הם הרגשות החשובים שאותם ארצה להדגיש דרך המנגינה וכמובן שעברנו יחד על המון רפרנסים למנגינות של אמנים מז'אנרים שונים. את הפסקול עצמו יותם הלחין וניגן בפסנתר ולאחר מכן הקלטנו צ'לנית בלייב באולפן, כדי לתת דגש לכלי המיתר שאפיינו את המוסיקה היהודית של אותה התקופה".

מה סבא שלך היה אומר אם היה יכול לראות את המשחק ולשחק בו?

"סבתא שלי, סבתא דבי, אלמנתו של סבא שלי, אמרה שסבא היה מאד גאה אם היה יודע שהנכד שלו משתף את הסיפור שלו ונעזר בו בכדי להנציח את זיכרון השואה ואת מה שהוא ועוד ילדים נוספים בגילו עברו. באופן אישי, אני מאמין שסבא שלי היה מופתע לראות משחק וידאו שעוסק בנושא הזה אך עם הסבר עמוק ויסודי אני חושב שהוא היה מבין שכדי להגיע לקהל הצעיר של היום דרושות התאמות במדיום, וכל עוד הדבר נעשה בכבוד ומודעות, הדבר מבורך".

יש לך טיפ או שניים למי ששוקל.ת להירשם לתוכנית מדיה דיגיטלית?

"מאחר והמסלול למדיה דיגיטלית נותן טעימה מהרבה מאד כלים בצורה רוחבית, הייתי ממליץ למי ששוקל.ת להירשם לנסות ולהבין במה הוא.היא ירצו להתמקד או לעבוד בו בעתיד. בשילוב עם לימודי הקולנוע, המסלול הזה נותן רקע והבנה כללית שיכולים מאד לעזור בבניית העולם, הסיפור והעיצוב של החוויה שלנו, כמו גם כלים בתיכנות, אנימציה ויצירת אפקטים. מעבר לכך, כמו בכל תואר, מצאתי את עצמי לומד וחוקר הרבה מאד נושאים בצורה עצמאית ולא מחכה כדי ללמוד אותם רק כאשר נדרש ממני להכיר אותם במסגרת שיעורי בית".

הצוות שעבד עם אוהד על הפרויקט המרגש:

• אפיק יערי – מפיק
• אור חדיר - אנימציה ותלת מימד
• נדב ליטבר - תכנות
• שחר אמירי - קונספט ארט
• יותם אלוף - הלחנה
• נאור חזן - עיצוב סאונד